צורות הזחילה הנפוצות

זחילת 6 – שש נקודות מגע ברצפה: 2 כפות ידיים, 2 ברכיים, 2 כפות רגליים (גב כף הרגל).

זחילת גחון – "זחילה אינדיאנית" כאשר הירכיים, הבטן ובית החזה, באים במגע עם הרצפה. על הזחילה להיות סימטרית, וקונטרה-ליטרלית (יד ורגל נגדית). זחילה זו אינה שלב התפתחותי בפני עצמו, ואם מופיעה, אמורה להתלוות אליה מאוחר יותר זחילת 6 תקינה.

זחילת דב – 4 נקודות מגע ברצפה: 2 כפות ידיים, 2 כפות רגליים, טוסיק מורם למעלה. על הזחילה להיות סימטרית, וקונטרה-ליטרלית (יד ורגל נגדית). זוהי צורת זחילה פחות נפוצה. גם זחילה זו אינה מהווה שלב התפתחותי בפני עצמו, ואם מופיעה, אמורה להתלוות לזחילת 6 תקינה.

 

זחילה מנקודת המבט של התינוק

הזחילה מתרחשת בשנה הראשונה לחיינו ומהווה שלב התפתחותי משמעותי בחיי התינוק. התנועעות חופשית במרחב מאפשרת לתינוק שהיה עד כה מוגבל בתנועותיו, לחוש את המרחב ולהפעיל את עצמו על הסביבה.

 

בגלל "פרץ העצמאות" שחווה תינוק שהחל לזחול, מדווחים הורים רבים על שינוי התנהגותי ממשי שחל בתינוק, עם תחילת הזחילה. הסיבה לכך טמונה כמובן באותה יכולת חדשה של התינוק, שמאפשרת לו להזדקק פחות ופחות בחסדיהם של המבוגרים כדי לזוז ממקום למקום, כדי להגיע לכדור, כדי לבדוק מה יש מתחת לשולחן, כדי לרדוף אחרי החתול, להתקרב, להתרחק... בקיצור, להיות חלק מההמולה סביבו.

 

בהמשך לומד התינוק לעבור מתחת ומעל למכשולים, מה שמהווה "קפיצת מדרגה" נוספת עבורו (תרתי משמע...). בשלב זה יוכל התינוק לעלות ולרדת מדרגות בזחילה, לזחול מתחת למכשולים כגון כיסא/שולחן ולעבור בקלות מעל מכשולים, כמו כרית, מזרן או חפצים אחרים שעומדים בדרכו. בשלב זה התינוק אינו עוד חסר אונים כשהיה.

כעת הוא מסוגל לפעול על מנת להגיע למקומות או להשיג דברים, התסכול שנבע מתחושת חוסר האונים שסיפקה לו ההגבלה בתנועה אינו עוד, והנה לנו תינוק מבסוט מעצמו (והוריו גם כן).

 

כל דבר בזמנו

הזחילה עצמה מתרחשת בסביבות גיל 7-10 חודשים. עד שלב זה אמור התינוק לסגל לעצמו שלבים ראשוניים יותר בהתפתחות ובניהם: שכיבה בנוחות על הבטן, הגב והצדדים, זקיפת הראש בשכיבה על הבטן, התהפכות מהבטן לגב ולהיפך, סיבובי ציר ועליה לעמידת 6. לעתים התינוק יזחל על הגחון בטרם יעלה לעמידת 6.

היכולת להגיע להתיישבות באופן עצמאי נרכשת בד"כ עם ביסוס עמידת/זחילת 6.

 

אז איך הוא זוחל ?

הורים רבים מסתבכים לא מעט כשהם מתארים לי, בטלפון או בכתיבה, את אופן הזחילה שהתינוק שלהם סיגל לעצמו. תינוקות רבים מסגלים לעצמם דרכים מפתיעות (ולעיתים מצחיקות :-)) להתקדם במרחב. קפיצות על הטוסיק, "קפיצת צפרדע", "זחילת תולעת", "זחילת 5" וכו'. לפי השמות תוכלו לנחש איך זה נראה ואכן, כשרוצים להתקדם... כל הדרכים כשרות.

 

הדבר המעניין הוא, שלפי הזחילה שבחר התינוק, ניתן לנחש היכן הקושי ואיך לקדם אותו לזחילה תקינה. חשוב לזכור: כל זחילה שאינה זחילת שש תקינה, תהיה בהכרח פחות אפקטיבית, הן מבחינת המאמץ שנדרש ליחידת התקדמות והן מבחינת הגבלת האפשרויות לתנועה במרחב (במקרים מסויימים אף עלולה להזיק).

 

והנה כמה דוגמאות קלאסיות: תינוק שמתקדם ע"י קפיצות על הטוסיק, לא יוכל לרדוף אחרי כדור בתוך המנהרה או להוציא בובה מתחת לשולחן נמוך. תינוק שזוחל על הגחון לא יוכל לעבור מעל מכשולים/מדרגות. תינוק שזוחל תוך השענות על צד שמאל כשיד ימין פנויה לאחיזת חפצים (שימוש באלכסון אחד בגוף – יד ורגל נגדית) לא יוכל לאחוז בחפץ שמוגש לו מצד שמאל ועל כן ידרש לו סיבוב שלם ימינה, כדי לאפשר אחיזה שלו ביד ימין.

הדוגמאות הן רבות מספור. העיקרון המושל בכולן הוא שצורת הזחילה היחודית שמסגל תינוק הנו הפתרון היצירתי שבנה לו, לאור קושי שהתעורר, או שהיה קיים בשלבים קודמים.

​

למה זה טוב ?

מה מביא אותנו למסקנה שזחילה תקינה מהווה בסיס טוב לבטחון המוטורי והרגשי של התינוק?

תנועה של יד ורגל נגדית מתרגלת את מערכת ההצלבה. מערכת הצלבה היא היכולת להפעיל את שתי ההמיספרות של המוח בצורה תקינה באותו הזמן. בעיה במערכת זו עלולה ליצור קשיי קשב וריכוז או מופנמות יתר או היפראקטיביות, עקב יצירת מתח בגוף. בגילאים צעירים, כאשר מערכת ההצלבה אינה תקינה, היא פוגעת בשפה ובתקשורת. קושי זה עלול לגרום לעצבנות או הסתגרות, התנהלות מוטורית מסורבלת כגון תנועה במרחב ומשחקי כדור וכו'.

 

אחד מיתרונות הזחילה הידועים לרובנו, ושלעיתים מזומנות אני נשאלת בעניינו, הוא חיזוק חגורת הכתפיים. פעולת הידיים על הרצפה – הן בצעידת הידיים קדימה והן בנשיאת משקל הגוף, מחזקת את שרירי חגורת הכתפיים. חגורת כתפיים שיציבותה לקויה, תגרור איכות ירודה בפעילות הגפה כולה ונצפה לקושי בציור, כתיבה ומוטוריקה עדינה. (במקרים כאלו, גם אם יעבדו עם הילד על החזקת עיפרון הילד לא יוכל לשפר את הכתיבה עד שייצב את חגורת הכתפיים).

 

העברות משקל מצד לצד, תנועה במרחב, מעבר מעל ומתחת למכשולים... בכל אלה טמונה עבודה של המערכת הווסטיבולרית – מערכת שיווי המשקל, אשר משכללת ומשפרת את היכולת לשמור על שיווי משקל במנחים השונים, תוך כדי תנועה.

 

זחילת 6 מפעילה מערכת שרירים אנטי-גרביטציוניים (נוגדי כח הכבידה) שממוקמת בין חגורת הכתפיים לעצמות האגן, ומטרתה להחזיק את האיזור שאינו נתמך בשלד (בטן, גב ובית חזה) - מעל לרצפה. שרירים אלו קשורים ליציבה של הגוף בהמשך חיינו. 

מודעות זרועות וכפות ידיים להשענות גם היא מתפתחת עם הדיפת הרצפה ונשיאה של חלק נכבד ממשקל הגוף עליהן.

 

זחילה אפקטיבית ותקינה מאפשרת לתינוק עצמאות במרחב, כאשר אינו תלוי עוד ב"חסדיהם" של הבוגרים סביבו לצורך גישה למקום/חפץ מסויים או עזיבתו. תינוק שמתנהל במרחב באופן חופשי פנוי לחקור את הסביבה ולספק את סקרנותו. התנהלות חופשית כזו תורמת לביטחון העצמי של התינוק ומסבה אושר גדול לו ולהוריו.